לדבוק בכנות ולהרפות משקר

מצווה הקוראן:
הוי המאמינים! יראו את אלוהים והיו עם אנשי האמת. (הקוראן 9:119)

מפי אבו מוחמד אל-חסן בן עלי בן אבי טאליב (אלוהים יהי מרוצה מהם), שאמר: שיננתי את דברי שליח אלוהים -עליו השלום: "עזוב את מה שמעורר ספק בלבך, למה שאינו מעורר ספק, כי האמת נותנת שלווה, והשקר מעורר ספק" (תרמדי)

מפי עבד אל-רחמן בן אבי בקרה, מפי אביו (אלוהים יהי מרוצה ממנו), שאמר: כבוד הנביא עליו השלום אמר: "הלא אספר לכם מה הם שלושת החטאים החמורים ביותר? ענו לו: אכן כן, שליח אלוהים, אמר: ייחוס שותפים לאלוהים, אי ציות וכפיות טובה להורים, ואז התישב אחרי שהיה שרוע, ואמר: הלא ואמירה שקרית!" והמשיך לחזור עליה שוב ושוב עד שאמרנו הלוואי שהפסיק. (מוסלם)

אל נא תהרגו את אמת בהתעקשותכם על חוסר הוגנות, וקבלו את האמת גם אם תמצא אצל ילד קטן. ואם מצאתם את האמת אצל יריבכם, עזבו מיד את הגיונכם היבש והיאחזו בצדק והעידו עדות אמת. אלוהים הנעלה אומר: "ורחקו מתועבת האלילים, ורחקו מדבר שקר" (הקוראן 22:31)

האמת היא שאין האדם כנה ואמיתי במלוא מובן המילה, כל עוד הוא לא נפטר לחלוטין ממניעיו האישיים המסיטים אותו מלומר את האמת. שכן, כיצד יכול האדם להתעלות על הצעירים והלא שפויים אם הוא נאחז בצדק בדברים שאינם מזיקים לו הרבה, ופונה לשקר או נמנע מלומר את האמת אם אמירה זו תעמיד אותו או את כבודו או רכושו במבחן? הלא אנו מוצאים את הלא שפויים והצעירים מתחת לגיל ההתבגרות דוברי אמת כמוהו? אין בעולם מי שידבר דבר שקר ללא סיבה או דחף. לכן, היושר שלא נאחז בו בעליו בעת פגיעה אין לראות בו תכונה מורלית, וההזדמנות הטובה ביותר לומר את האמת היא כשאמירה זו מאיימת עליו או על כספו או כבודו. (פילוסופית המישנה האיסלאמית, עמ 52-53)