חייו של הנביא מוחמד הינם ספר פתוח

חייו של מייסד האסלאם הקדוש (עליו שלום אללה וברכותיו) דומים לספר פתוח, אין זה משנה היכן תפתח אותו, תמיד תגלה פרטים מעניינים. חייו של אף מורה רוחני או נביא אחר לא זכו לתיעוד כה מפורט וכה נגיש ללימוד ומחקר כמו חייו של הנביא הקדוש. אמת הדבר ששפע העובדות המתועדות העניק למבקרים מרושעים הזדמנויות. אולם אף נכון הוא שכאשר בוחנים את הביקורות ודוחים אותן, האמונה והמסירות הנוצרות בעקבות קריאת הפרטים אודות חייו, לא היו יכולות להיווצר בהשראת אף חיים אחרים.

חיים מעורפלים יכולים להימלט מביקורת, אולם הם אינם מצליחים לייצר אמונה וביטחון בקרב המאמינים בהם. מספר אכזבות וקשיים ייוותרו תמיד. אולם חיים כה עשירים המתועדים בפירוט רב כמו חייו של הנביא מוחמד (עליו שלום אללה וברכותיו) מעוררים מחשבה ולאחר מכן אמונה. כאשר מפריכים את הביקורת והאשמות השווא, חיים שכאלה זוכים להתחבב עלינו באופן מלא ולעד.

עם זאת, יש להכיר בכך שלא ניתן לספר, אף לא בקצרה, סיפור חיים כה גלוי וכה עשיר. ניתן רק לנסות להציץ לתוך סיפור חיים זה. אולם אף הצצה כזו משתלמת. לספר דת, כביכול, יש כוח משיכה מועט, אלא אם כן משלים אותו ידע אודות המורה הרוחני שלו. דתות רבות פספסו נקודה זו.

דת ההינדו, למשל, מאמינה בכתבי הקודש של הודה (Vedas), אולם כתבי קודש אלו אינם מסוגלים לספר לנו דבר על הרישים (Rishis) שקבלו את כתבי הקודש הללו מאלוהים. הצורך להשלים מסר באמצעות תיאור של השליח אינו בא לידי ביטוי בקרב מאמיני ההינדו. לעומת זאת, אנשי האקדמיה היהודים והנוצרים אינם מהססים להוקיע את נביאיהם שלהם. הם שוכחים שהתגלות שלא החזירה בתשובה את המקבל אותה אינה יכולה להביא תועלת רבה לאחרים.

אם מקבל ההתגלות מרדן ועיקש, עולה השאלה, מדוע אלוהים בחר בו? האם היה חייב לעשות זאת? אף אחת מההנחות אינה נראית הגיונית. המחשבה שהתגלות אינה מצליחה להחזיר בתשובה חלק מהמקבלים אותה, אינה סבירה בדיוק כמו שבלתי סביר לחשוב שלאלוהים אין כל חלופה מלבד בחירה באנשים שאינם מסוגלים לקבל חלק מההתגלויות שלו. עם זאת, רעיונות מסוג זה מצאו דרכם לדתות שונות, אולי בגלל המרחק המפריד אותם כעת ממייסדיהן, או משום שהאינטלקט האנושי, עד הופעת האסלאם, לא היה מסוגל להבחין בכך שהרעיונות הללו שגויים.

מידת החשיבות והערך שיש לקיומם יחד של ספר והמורה הרוחני שלו, הובנה כבר בשלב מוקדם מאוד של האסלאם. אחת מבני הזוג הקדושות של הנביא (עליו שלום אללה וברכותיו) הייתה עאאשה הצעירה (תישא חסד מאת הבורא). היא הייתה בת שלוש עשרה-ארבע עשרה כאשר נישאה לנביא. במשך כשמונה שנים היא חיה איתו בקשר נישואין. כאשר הנביא הלך לעולמו הייתה כבת עשרים ושתיים. היא הייתה צעירה ולא ידעה קרוא וכתוב, אולם עם זאת, ידעה שאי אפשר להפריד בין הלימוד למלמד. כאשר התבקשה לתאר את אופיו של הנביא, ענתה מייד שאופיו היה הקוראן (אבו דַאווּד). הוא עשה מה שהקוראן לימד; ומה שהקוראן לימד עשה. העובדה שאישה צעירה ואנאלפביתית הצליחה לקלוט אמת שחמקה מעיניהם של אנשי אקדמיה הינדים, יהודים ונוצרים, רק מוסיפה לתהילתו של הנביא.

עאאשה (תישא חסד מאת הבורא)ביטאה אמת גדולה וחשובה במשפט קטן וקצר: לא ייתכן שמורה רוחני כן וישר ילמד דבר אחד אולם יעשה דבר אחר; או יעשה דבר אחד אולם ילמד דבר אחר. הנביא (עליו שלום אללה וברכותיו) היה מורה כן וישר. אין ספק כי זה מה שעַאאִשַה רצתה להגיד. הוא נהג על פי מה שהטיף לו, והטיף על פי האופן בו נהג. הכרת הנביא היא הכרת הקוראן, והכרת הקוראן היא הכרת הנביא.

מתוך הספר: "חייו של מוחמד"