מדוע מוסלמים צמים?

רבים שואלים, מדוע אתם צמים? חלק מאתנו עונים ׳כדי לראות ולחוות על בשרנו כיצד להיות עניים ושאלוהים יברך אותנו יותר׳, בעוד שאחרים משיבים ׳כדי להרגיש את תחושת הרעב׳. שתי התשובות הנ״ל הינן נכונות כמובן, אך יחד עם זאת משמעות הצום באסלאם היא בעלת ערך גבוה בהרבה מכך.

אללה יתברך שמו אמר בקוראאן המפואר: ״הוי המאמינים! צוויתם בכתובים על הצום כאשר צוו מי שלפניכם למען תשמרו״ (2:184).
הנביא מוחמד עלו השלום אמר: ״היושר מתבטא באופיו הטוב של האדם, בעוד שהעוול מתנופף בנשמתו ואינו אוהב שאנשים יגלו אותו״ (סחיח מוסלם).

ומכאן, עולה השאלה, מהי יראת שמיים (טקוואה)?
כמובן שניתן לפרש את המושג בדרכים שונות. אך תחילה, יראת שמיים הינו ביטוי יפה שמצויין הרבה פעמים בקוראן המפואר. בכל פעם שאללה יתברך שמו ציווה עלינו לעשות דבר כלשהו, הוא גם נתן לנו את הסיבה ואת הפילוסופיה העומדים מאחוריו. משמעות יראת שמיים (טקוואה) היא בעיקר להגן על עצמנו מפני פגיעה וסבל וגם מפני רשע וחטא. כך שהמטרה העיקרית של הצום היא להציל את עצמנו מפני ארבעת אלה.

כאשר אנו מבצעים מעשים רעים, והופכים לראויים לעונשו של אללה יתברך שמו, אך חוזרים בנו לאחר מכן ומתביישים במעשים אלו, אנו פונים לאללה יתברך שמו ומביעים חרטה עמוקה וכנה וצמים על מנת שיכפר על חטאינו.
הצום אינו בא כדי להכשיר אותנו להיות מסוגלים לחיות במצבים קשים, אלא על מנת לגרום לנו להבין ולהרגיש את סבלם של אחינו שבמצוקה ועוזר לנו לגלות סימפטיה כלפיהם.

שנית, הצום מסייע לנו להיות מוגנים מפני רשע וחטא. כשאנו בצום, אנו לא רק נמנעים מאכילה ושתיה, אלא גם נמנעים, במידה מסויימת, מעניינים שגרתיים בחיי היום-יום ומשקיעים את רוב מחשבותינו ומאמצינו בהיבטים רוחניים.

ישנו סיפור יפהפה שעוזר לנו לתאר מהי יראת שמיים (טקוואה):
על פי אחת המקורות באסלאם: עומר בן אל-חטאב (החליף השני של הנביא מוחמד עליו השלום) שאל את אוביי בן כאעב (אחד החכמים הגדולים בדורו) על יראת שמיים. אוביי אמר: ״האם פעם הלכת בשביל קוצים?״ עומר השיב: ״כן״. אוביי אמר: ״ומה עשית אז?״ עומר אמר: הפשלתי שרוולים ונאבקתי״ ואז אוביי ענה: ״זו יראת שמיים״.
במקום הקוצים, אנו מנסים להיות זהירים יותר מחטאינו ופוחדים מאוד להיכנס לאזורים האסורים. אנו גם מודעים יותר לחטאים שאולי לא היה ניתן להבחין בהם בימים רגילים כמו רכילות או שימוש בשפה לא נאותה ופוגענית.

כדי להתחיל בדרכו של צדיק ומאמין אמיתי, על האדם לנטוש באופן מוחלט את היצר הרע שבתוכו ועבירות גדולות וברורות כמו ניאוף, גניבה, הסגת גבול, זלזול באחרים ולהתקדם לערכים מוסריים גבוהים יותר. עליו להתנהג כלפי האנושות בנימוס, אדיבות ואהדה ולטפח נאמנות וכנות אמיתיים כלפי אללה יתברך שמו. כמו כן, עליו לנסות תמיד למצוא דרכים להיות מועיל לעצמו ולאנושות.
מי שמשלב את כל התכונות הללו יהיה במסלול הנכון כדי להיות צדיק ומאמין אמיתי, אך אין בתכונה אחת בלבד לזכות אדם ולהפוך אותו לצדיק.