אלוהים הנעלה (מדברי מייסד העדה)

גן העדן שלנו באלוהינו. העונג הנעלה ביותר שלנו הוא באלוהינו באשר ראינו אותו ומצאנו כל יופי בו. השגת עושר זה היא בעלת ערך רב, למרות שאדם עשוי להצטרך להקדיש את חייו להשיגו. השגת אבן יקרה זו היא בעלת ערך רב, למרות  שהאדם עשוי לאבד את עצמו על מנת לרכשה לעצמו. הו אתה, חסר התקווה, רוץ אל מעיין זה והוא ירווה את צמאונך. מעיין החיים הוא שיציל אותך.

מה אעשה ובאיזו צורה אעביר את ההודעה שזהו האל שלכם, כך שאנשיך ישמעוה?
איזו תקנה אביא לאזניהם כך שיאזינו?
אם אתה שייך לאללה, יהא לבך סמוך ובטוח שאללה ישתייך אליך.
(רוחאני ח'אזאין כרך 19: קשטי נוח עמ' 19-20)
 
הקשיבו אתם שיש לכם אזניים לשמוע: מהו הדבר שאללה דורש מכם? רק שתהיו לו בלבד ולא תעמידו לכם שווים לו, לא בארץ ולא בשמים. אלוהינו הוא האחד הקיים כיום כפי שהיה קיים מאז ומתמיד, המדבר היום כפי שעשה בעבר, הוא שומע והוא נהג לשמוע. לחשוב שהוא רק מקשיב אך אינו מדבר בתקופה זו היא אמונת-סרק. אכן, הוא שומע ומדבר. כל תכונותיו הן נצחיות ונמשכות לעד.

 

מעולם לא חדלה אף אחת מתכונותיו להתקיים ולעולם לא תחדל. הוא אותה השגחה יחידה במינה, שאין לה שותף, אין לו בן או רעיה, והוא אותה השגחה נצחית שאין שני לו, ואין מי שישווה לו, אין דומה לו בתכונותיו, כוחותיו לעולם אינם מתמעטים. הוא קרוב ועם זאת רחוק, רחוק ועם זאת קרוב... הנעלה שבנעלים, ועם זאת אי אפשר לומר שיש מישהו מתחתיו. הוא בשמיים, ועם זאת אי אפשר לומר שאינו על הארץ. הוא מאגד בתוכו את הנעלות שבתכונות, ומציג את הסגולות שאכן ראויות לשבח, הוא המקור הראשון לכל שלמות, הוא הכל-יכול. כל הטוב מתחיל ממנו, והכל חוזר אליו. כל הנכסים שייכים לו, ובו מתרכזת כל השלמות. אין בו כל חולשה ופגם. הוא יחיד בזכותו להיות לנערץ ע"י כל דרי הארץ והשייכים למרום.

(רוחאני ח'אזאין כרך 20: אל-וסייה עמ' 10-11)