1. מפי אבו (אל) דרדאא' (ר), שאמר:
"שליח-אללה (צ), אמר: "הנביא דאוד (עליו השלום), נהג להתפלל כך:
"אלוהיי! הנני מייחל לאהבתך ולאהבת-אוהביך ולמצוות שיקרבוני אל אהבתך; אלוהיי! קרב נא את אהבתך אלי יותר מאשר אהבתי את עצמי ואהבתי למשפחתי ולמים צוננים". (מתוך אל-תרמד'י)
2. מפי אנס (ר), מפי הנביא (צ), שאמר:
"באמצעות שלושה דברים ירכוש האדם את מתיקות האמונה:
• על אללה ונביאו להיות אהובים עליו יותר מכל.
• עליו לאהוב את הבריות למען אללה.
• עליו לסלוד מלשוב ולכפור, לאחר שאללה הצילו מן הכפירה, כפי שהוא סולד להיות מושלך לאש (לגהנום).
(מתוך אל-בוח'ארי)
3. מפי אבו-הוריירה (ר):
שליח-אללה (צ) אמר: "לו המאמין היה יודע מהי מידת העונש אצל אללה, לא היה מאבד תקוה בגן-עדן... ולו הכופר היה יודע מהי עוצמת הרחמים אצל אללה, לא היה אומר נואש מלהגיע אל גן-העדן".
(מתוך מוסלם)
4. מפי ואת'לה בן-אלאסקע, מפיו של הנביא, שאמר:
"אללה יתגדל וישתבח", אמר: "אני נוהג בעבדי, בהתאם לסברתו ולציפיותיו ממני אזי – יסבור לו כאוות-נפשו".
(מתוך אל'בוח'ארי)
5. מפי אבו-הוריירה (ר), מפי שליח-אללה (צ), שאמר:
"אמר אללה יתגדל וישתבח:
אני מתייחס לעבדי בהתאם למה שהוא חושב אודותיי ואני עמו בשעה שהוא מזכירני. אלוהים שמח ביותר כאשר אחד מעבדיו חוזר בתשובה יותר מאשר אחד מכם, המוצא את אבדתו בישימון-המדבר; מי שמתקרב עדני שעל קט – הנני מתקרב אליו מרחק-אמה; מי שמתקרב עדני מרחק-אמה – הנני מתקרב אליו מרחק-זרוע; אם יבוא עדני בהליכה – אתקרב אליו בריצה".
(מתוך מוסלם)
6. מפי אבו-הוריירה, מפיו של שליח-אללה (צ), שאמר:
איש אחד חטא כלפי עצמו וכשקרב המוות, צווה על בניו ואמר: "לאחר מותי, שירפו את גופתי וכיתשוה לדק ואחר פזרו את אפרי לרוח בים. בשם אללה, אם יחפוץ ריבונו-של-עולם, ייסרני כפי שלא יסר איש מלפניי".
ואכן אמר הנביא, כי בניו ביצעו את דברו.
ויאמר אללה אל האדמה: "החזירי את כל חלקיקי-גופו".
ויאוחדו חלקי-גופו של האדם כבתחילה.
וישאלנו אללה: "מה הניעך לעשות כן?"
ויישב האיש: "היראה והפחד מפניך, אלוההי!";
וימחל לו אללה על מעשיו.
(מתוך אל-בוח'ארי).
7. מפי המאם בן- מונבה שאמר:
"זה מה שסיפר לנו אבו-הוריירה אודות שליח אללה - (צ), שאמר:
" אללה יתגדל וישתבח! עבדי כיזב בפניי וגידפני ללא כל בסיס; השקר שהטיח כלפיי הוא, כי לא תוכל להקימנו לתחייה כפי שבראתנו בתחילה; גידופו כלפיי, היא טענתו כי אללה נטל לעצמו בן, בשעה שהוא מכריז כי הוא רם ונישא, לא ילד ולא נולד ואין דומה לו אחד."
(מתוך מוסנד -אחמד)
8. מפי ג'אבר (ר), שאמר: "שמעתי את שליח-אללה (צ), אומר:
"הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה היא: אין אלוהים מבלעדי אללה; והתפילה הטובה ביותר: השבח לאללה."
(מתוך אל-תרמד'י)
9. מפי אבו-מוסא אל-אשערי (ר), ששמע את הנביא (צ), אומר:
"משל-ההבדל בין המזכיר את שם-ריבונו לבין זה שאינו מזכירנו, הוא כמשל החי והמת". (מתוך אל-בוח'ארי)
סיפר זאת מוסלם, שאמר: "משל-הבית, אשר שם אללה מוזכר בו ומשל-הבית אשר אין שם-אללה מוזכר בו – הוא כמשל החי והמת".
10. מפי אבו-מוסא שאמר:
"היינו יחד עם הנביא (צ), בשעת מסע; האנשים החלו לקרוא בקול רם "אללה אכבר!"; אז, פנה אליהם הנביא (צ) ואמר: " אימצו לכם דרך של מתינות; אינכם קוראים בפני חרש או מי שאינו מצוי; הינכם קוראים בפני שומע וקרוב, אשר הוא עמכם".
(מתוך מוסלם)
11. מפי אבו-הוריירה, מאת – הנביא (צ), שאמר:
לאללה, יבורך ויתעלה מלאכים ניידים, רבי מעלה, המשתתפים בטקסי-הזכרת שמו של אללה. אם הם נתקלים במושב כזה, הם מצטרפים אליו וכל אחד מהם חוסה בצל-כנפי רעהו, עד כי הם ממלאים את התווך שבינם לבין שמי-העולם הזה. בסיימם – הם עולים השמימה;
אז שואל אותם אללה יתגדל וישתבח, מאין הם באים והרי הוא מודע לכל מעשיהם;
הללו משיבים: "באנו מאת עבדיך בארץ, המשבחים, מרבים בה בהזכרת שמך, מהללים אותך ומייחלים לך".
שאלם: "למה הם מייחלים ממני?"; השיבו לו- "הם מייחלים לגן-העדן שלך".
שאלם: "האם חזו בגן-העדן שלי?"; השיבוהו: "לא, אלוהינו".
אמר: "כיצד אילו הם ראוהו?"
אמרו לו: "הם חוסים בך".
שאל: "מפני מה הם חוסים בי?"; השיבוהו: "מפני אש-הגהינום, ריבוננו!".
אמר: "האם הם ראו אותה?"; ענו: "לא".
אמר: "כיצד אילו הם ראוהו?"
אמרו: "הם מבקשים את מחילתך".
השיב: "כבר מחלתי להם על עוונותיהם, הענקתי להם את שביקשו וחסיתים".
אחר אמרו המלאכים: "ריבוננו, בקירבם היה איש חוטא מאוד; הוא רק עבר בסביבה והתמקם במושב זה".
אמר אללה: "אפילו לאדם זה מחלתי; הללו אנשים כה מבורכים, עד-כי היושב בקירבם לא יירע לו ".